<h1>משפטי הלואות לרב האי גאון</h1>
<h2>דף סג.</h2>
אתחיל משפטי הלואות ומשאות ופוסקין לפירות קודם שעתן וגמר מלאכתן, ואומר כי משפט ההלואה והפוסק על פירות פרק[מ]טיא ידועים מתחלק לשני חלקים. החלק הא' כשיהיה הדבר הפוסקים עליהם ברשות הלוה אלא שאינן במקום שיכול להגיע אליהם מפני שום דבר שמונע ממנו והלוה מצטרך לטול דמיהם מן המלוה אין בזה הדרך על הקונה ערעור ולא שום אסורא בקנותו אותן בפחות ממה ששוה מפני שהן ברצון המוכר שרוצה המוכר לזלזל במקחו ואין ריבית בזו הדרך ואף על פי שלא באו פירות הלוקחים ברשותו בשעת נטילת הדמים כמו שאמרו [ב"מ ס"ג ע"ב] אמר רב נחמן האי מאן דיהיב זוזי לקיראה ואזלן חטי ארבעה ארבעה וא"ל יהיבנא לך חמשה חמשה אי איתנהו גביה שרי דאי בעי יהיב לאלתר ליתנהו גביה אסור דה"ל באגר נטר לי פשיטא לא צריכא דאית ליה אשראי במתא מהו דתימא בעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח דמי קמ"ל דכיון דמחוסר גוביינא כמאן דלתינהו דמיין. והדרך השנית כשלא יהיה הדבר שפסקו עליו מצוי עדין אצל המוכר אבל אם היה השער ידוע ושוק קבוע ויצטרך הלוה ליטול עליו דמים עד שירויח לו האל ויקנה אותו ויפרענו למלוה עליו משפטו נוהג בארבעה פנים. האופן הא' שתהיה ההלואה במקום שיש שם שוק קבוע לאלו הפירות שלוה הלוה עליהם והיה שער שלהם ידוע והקדים אליו ופסק עמו על שער שבשוק בשעת ההלואה משפטו שיטול הפירות שפסקו עליהם ואלו נכפלו דמיהם כמה פעמים ואם רצה ליטול דמים כמו ששוים בשעת היוקר שהוא שעת הפרעון יטול ואין בו משום רבית כמו שאמרו [ב"מ ע"ב ע"ב] א"ר אסי אר"י אין פוסקין על שער שבשוק א"ל רבי זירא לר' אסי א"ר יוחנן אפילו בדרמוס הזה א"ל לא אמר רבי יוחנן אלא בשוק של עירות דלא קביעי. ולמאי דסליק אדעתיה מעקרא אפילו בדרמוס הזה אלא מתני' דקתני אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין היכי משכחת לה באכלבי וארבי דמשיך תרעייהו וכן אלו הפך דמי הפירות שפסקו עליה' על זה הדרך לפירות אחרות כדרך שער שעת היוקר שהוא שעת הפרעון ויקרו עוד הפירות אחרות קודם ביאתן לרשות המלוה והפך דמיהם בשעת היוקר לפירות אחרות כדרך שער שבשוק יעשה כדרך זו פעמים רבות מותר על מנת שיהיה כדרך שהזכרנו כמו שאז"ל [ב"מ ס"ג ע"א] אמר רבא השתא דאמר רבי ינאי מה לי הן ומה לי דמיהן מה לי דמיהן ומה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו. והאופן השני כשיהיה שרש הפסק שפסקו מחוב שהיה על הלוה ופסק המלוה עמו החוב הנז' על שער שבשוק בפירות ואין הפירות עדין ברשות המלוה ונהפכו מפירות לפירות כמו שזכרנו באופן הראשון אסור על זה הדרך לוקח פירות ולא מה שהן שוות כשיהיו הדמים יותר ממה שהיה בשעת ההלואה והפסק ואין לו ליטול אלא הקרן שנתן או ליקח מן הפירות על שער שבשוק כשעת יוקר השער כמו ששנינו [ב"מ ס' ע"ב] איזהו נשך ואיזהו תרבית נשך המלוה סלע בחמשה דינרים וסאתים חטה בשלש מפני שהוא נושך ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חיטים בשלשים דינרים אמר לו תן לי חטיי שאני מוכרן ולוקח אני מהן יין אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרים והרי לך אצלי מהן יין ויין אין לו אמרו בגמרא [ב"מ ס"ב ע"ב] וכי אין לו יין מאי הוי והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין שאף על פי שאין לזה יש לזה. ואמר בסוף ההלכה אלא אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפיק לותי דמתריצנא מתני' כותיה דתני רבי אושעיא הרי שהיה נושה בחברו מנה והלך ועמד לו על גרנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים א"ל חטים יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשו הגיע זמן יין למכור אמר לו תן חטיי שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין אמר יין יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשו בכלם אם יש לו מותר ואם לאו אסור והא לקח קתני מאי לקח לקח בהלואתו. כבר התברר מדברי רבא שאסור להפוך חוב בפירות ומפירות לפירות אחרות אפילו בשער קבוע אא"כ יש לו ללות פירות מצוין בשעת הפסק' ואין הפרש בשני פנים שהזכרנו תחלה בין (עוסק) [פוסק] על פירות כשער שבשוק. אבל מה שהי' לו עלי שרשו החוב ובין שיפסוק עמו על שער שבשוק כלומר שיתן לו מעות ויפסוק עמו בפירות אין הפרשו בין שני הפנים בשער שבשוק הקבוע ואע"פ שאין לו ובין שיהפך חוב מעות בפירות והפירות בפירות והוא שיש לו בשתי הפנים ואם רצה המלוה ליטול הפירות כשעת היוקר יטול ואם רצה דמיהם נמי יטול כמ"ש [ב"מ ס"ג ע"א] אמר רבא ש"מ מר' אושעיא תלת ש"מ מעמידין מלוה ע"ג פירות ולא אמרינן שלא באיסורו בא לידו וש"מ הוא דיש לו וש"מ איתה לדרבי ינאי דאמר מה לי הן מה לי דמיהן כו'. והאופן הג' הוא כשלא תהיה ההלואה במקום שיש בו שוק קבוע לפירות שלוה עליהם ולא נודע לו שער עדין ופסק עמו על שער שהיה ברצון שניהם ואחר כן עלה השער אין למלוה ליטול פירות על שער שעת ההלואה אלא על שער שעת הפרעון כמו שהזכרנו למעלה. [ב"מ ע"ב ע"ב] א"ר אסי אר"י אין פוסקין על שער שבשוק ואקמוה בשוק של עירות דלא קביע וכן משפט ההלואה כשילוה כור חטין או הין יין במקום שיש שם לזמן קבוע מחזיר אותו בעצמו אי איקור או איזול. אך אם שוק ידוע ויקרו הפירות מחזיר דמיהם כמו שהיו שוין בשעת ההלואה אבל לא בשעת הפרעון כמו שארז"ל, [שם] אמר רב ששת אמר רב הונא אין לווין על שער שבשוק כלומר סאה בסאה א"ל רבי יוסי בר' חמא לרב ששת ואמרי לה רב יוסף בר אבא לרב ששת ומי אמר רב הונא הכי והא בעו מיניה מרב הונא הני בני בי רב דיזפי חטי בתשרי ופרעי בטבת שרי או אסור אמר להוא הא חטי בהיני והא חטי בשילי אי בעי זבין א"ל מעיקרא אמר אין לווין כיון דשמעה להא דאמר שמואל בר רב חייא אמר רבי אלעזר לווין ופורעין אמר איהו נמי לווין ופורעין. ואם אין במקום שער השוק אין המלוה נפרע בשער היוקר וכן אם תהיה ההלואה סתם בלא זמן קבוע שלוה כור חטים או הין יין סתם ולא פסקו זמן לפרוע ואחר כך עלו הדמים מותר להחזיר ההלואה בעצמה ואף על פי שאין במקום שוק קבוע ולא נמצא אצל הלוה מן הפירות כלום בשעת ההלואה כמו שאמרו, [ב"מ ע"ה ע"א] לווין סתם ופורעין סתם. ואופן רביעי, הוא שיהיה הפסק על הפירות במקום היוקר על שער מקום הזול כאלו יש מקום שמוכרים כור חטים בשני שקלים או הין יין בשני שקלים ויקדים המלוה אצל מי שהוא עובר ושב ממקום הזול שקל אחד על שער השוק במקום הזול אין בכך כלום משום רבית כמו שארז"ל, [ב"מ ע"ג ע"א] החמרים מעלים כמקום היוקר במקום הזול ואינן חוששין ופירשו ואמרו בסורא אזלן ארבעה בכפרי אזלן שתא יהב להו זוזי לחמרי ומקבל עליה אונסא דאורחא ושקיל חמשה ולשקול שיתא אדם חשוב שאני. וכן רשאי למכור פירות באשראי במקום הזול על שער מקום היוקר עד שיגיע הלוקח וימכרם ויתן למקום היוקר דמיהם למוכר או ישלחם אליו אף על פי שיש בין שני הדמים תוספת פי שנים והוא שתהיה אחריות הפירות על המוכר עד שיגיע למקום היוקר לפי שכשהפירות ברשות המוכר עד שיגיע הלוקח למקום היוקר נעשת כפקדון אצל הלוה עד שתבא לרשות המוכר ואין בו משום רבית כמו שארז"ל [שם] המוליך פירות ממקום למקום מצאו חברו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך במקום פלוני ברשו' מוכר מותר ברשות לוקח אסור וכן המוליך חבילה ממקום למקום ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך מפירות שיש לי באותו מקום מותר ואם לאו אסור. וזה שאמרו בענין הפירות אם יש לו מותר ואם לאו אסור שאם יהיו הפירות או מקצתן לא יהיה סאה בסאה מצד היוקר והזול מפני שנעשה כאומר לחברו הלויני עד שאמצא מפתח או עד שיבא בני.
והחלק השני. כשיהיו הפירות שפסקו עליהם אינן מצוין או נבראים בשעת נתינת הדמים כגון התבואות המתחדשות בכל שנה אסור לפסוק עליהם אלא באחד מארבעה פנים. האופן הא', הוא שיראה החדש כשיראה מה שכבר אצל בני אדם והדמים נודעים למי שיש לו מותר לפסוק עליהם עם מי שלא בשל קצירו עדין ולא בא עת הבציר לענביו כמו שאמרו, [ב"מ ע"ב ע"ב]אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה. והאופן השני הוא שיתן לו הדמים ולא יפסוק עמו כלום אבל מתנה עמו שיטול ממנו הפירות על שער שעת הפרעון מותר ליטול ממנו הפירות אף על פי שיזדלזלו בשעת הפרעון. ואף על פי שהקדים אלו הדמים קודם הראות כלום מן התבואות כאן משום רבית כמו שאמרו, [שם] ופוסק עמו בשער הגבוה פי' בשער הזול שיהיה בשעת הפרעון. והאופן השלישי, הוא שיהיה הלוה על הפירות תחלה לקוצרים בעיר שהוא בה מותר להלוותו ופוסק עמו על שער שיתרצו שניהם ואף על פי שהקדים אלו הדמים שלא נראה החדש עדין כמו ששנינו, [שם] היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש אבל צריך שלא יהא נחסר מהשלמת עבודתו יותר משתי עבודות אבל אם מחוסר שלש אסור לפסוק עליו כמו שאמרו, [ב"מ ע"ד ע"א] אמר רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק ושמואל אמר בידי אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק והלכה כרב. והאופן הרביעי, הוא שילוה המלוה על כל תבואות שדה הלוה ולא הזכיר מנין ידוע ולא פסק עמו על שער ידוע ואע"פ שלא באה התבואה או באה ולא בשל הקציר כמו שאמרו, [תוספתא פ"ו] אומר אדם לחברו הילך מאתים זוז ע"מ ששדך עושה בלבד שלא יאמר (לא) [לו] מארבע סאים בסלע מסאתים בסלע אסור. וכן כשילוה הלוה על דמי כל מה שחלב מעיזיו וגוזז מרחליו ורודה מכוורתו כל זה מותר במה שלא נזכר לו שער הידוע ולא נחקק בם חק קבוע אבל אם פסק לו שער אסור כמו שאז"ל [ב"מ ס"ד ע"א] ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חברו ואמר לו כל מה שעזי חולבות מכור לך כל מה שרחלי גוזזות כל מה שכוורתי רודה מכור לך מותר אבל אם אמר לו מה שעזי חולבות כך וכך מה שרחלי גוזזות כך וכך מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך אסור.
ומצינו במשפט ההלואה שני פנים דומים זה לזה האופן הא' הוא אסור מפני הערמת רבית והשני מותר. ופי' האסור מהם הוא שיפייס ראובן את שמעון ויבקש ממנו מאה שקלים הלואה אמר לו שמעון אין בידי בשעה זאת ואף יש עמי פירות אתנם לך במה ששוים היום לוה לך דמיהם ונטל שמעון את הפירות בדמים הנזכרים על שער שבשוק והקנהו אותם באופני ההקנאה וזכה בהם ואחר כך חזר ראובן וקנה ממנו הפירות בפחות מדמיהם שהעריך אותן עליו כאלו לקח ממנו פירות במאה שקלים וחזר ולקחם ממנו בתשעים שאלו היו הפירות לשמעון תחלה וקנה אותן ראובן ממנו בפחות ממה ששוים ברצון שמעון בלא אונס מותר ואין בו שום רבית, אך האופן זה שעשה ראובן אף על פי שהוא מותר משרשו הכא בדרך זה אסור לפי שנמצא בו צד להערמת רבית כמו שארז"ל [ב"מ ס"ב ע"ב] יש דברים שמותרים ואסורים מפני הערמת רבית כיצד הלויני מנה מנה אין לי חטים במנה יש לי וחזר ולקחו ממנו בכ"ד סלע מותר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן בפני הערמת רבית. והאופן השני שהוא מותר הוא שיתן ראובן לשמעון פירות או כסף או זהב מעט או הרבה ויאמר לו הילך מה שנתת לי ופייס לאביך או לאחיך או לבנך שילוני כך וכך או הלוה לבני או לאחי או לחברי כך מממונך לשנה או לחדש זה הענין מותר כמו שארז"ל [ב"מ ס"ט ע"ב] לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה והזכירו מעשה שהיה כיוצא בזה הענין ואמרו, [שם] אמר רבא שרי ליה לאיניש למימר לחבריה הילך ארבעה זוזי ואימא לפלניא לוזפן מאה זוזי מ"ט שכר אמירה בעלמא הוא דקא שקיל, אבא מר בריה דרב פפא שקיל אוגני דקירא מקיראי ואמר ליה לאבוה אוזפינהו זוזי אמרי ליה רבנן לרב פפא קאכיל בנך רביתא, אמר להו כל כי האי רביתא ליכול לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה הכא שכר אמירה הוא.
והזכירו בעלי הגמרא, [ב"מ ס"ה ע"ה] לענין המשא ומתן אופן מיוחד וקראו טרשא ופירושו פסיקת קץ לפירות ולדמים שניהם ומשפטו נוהג על שני דרכים, הדרך האחת שיהיו אצל ראובן פירות כמו אוצרות יין או זולתן מן הפירות שיש להם עת ידועה בשנה ליוקר השנה ויפסוק עליהם עם שמעון בשעת הזול על דרך שעת היוקר וימכור אותן שמעון בשעת הזול ויתן הדמים לראובן בשעת היוקר על השער שפסק עמו בשעת הזול ביוקר שיהא הרי זה אסור מפני שהוא רבית כמו שאמרו [שם] אמר רב נחמן טרשא דידי שרי איתיביה רבא לרב נחמן אם לגורן בשתים עשרה מנה אסור התם קיץ ליה הכא לא קיץ ליה כלומר שאם לא יפסוק עמו בדמים מותר ואם פסק עמו אסור כמו שאמרו [שם] אמר רב פפא טרשא דידי ודאי שריא מ"ט שכרא לא פסיד זוזי לא מצטריכנא מלתא היא דעבידנא גבי לוקח א"ל רב ששא בריה דרב אידי לרב אשי מאי חמא מר דאזיל בתר דעתא דידיה ליזיל בתר דעתא דלוקח דאלו הוו ליה זוזי שקיל כדהשתא השתא דלית ליה זוזי שקיל ביוקרא דלקמיה וזה אסור כמו שאמרו, [ב"מ ס"ח ע"א] אמר רבא לית כטרשי פפונאי ולא כטרשי מחוזנאי ולא כחכירי נרשאי. פי' טרשאי פפונאי הוא דאמר רב פפא טרשא דידי שרי. והדרך השנית שיהא הדבר כדרכו אבל לא פסק בדמים אבל התנה עמו על השער שיהיו הפירות כשעת נטילת הלוקח וכשע' שיטול אותה הרי זה מותר כמו שאז"ל [ב"מ ס"ה ע"א] אמר רב חמא טרשא דידי ודאי שרי מ"ט ניחא להו דליקו ברשותי כי היכי דאנא שבקי להו מכסא ונקטי להו שוקא והלכתא כטרשא דרב חמא.
<h2>דף סה.</h2>
אתחיל משפטי הלואות ומשאות ופוסקין לפירות קודם שעתן וגמר מלאכתן, ואומר כי משפט ההלואה והפוסק על פירות פרק[מ]טיא ידועים מתחלק לשני חלקים. החלק הא' כשיהיה הדבר הפוסקים עליהם ברשות הלוה אלא שאינן במקום שיכול להגיע אליהם מפני שום דבר שמונע ממנו והלוה מצטרך לטול דמיהם מן המלוה אין בזה הדרך על הקונה ערעור ולא שום אסורא בקנותו אותן בפחות ממה ששוה מפני שהן ברצון המוכר שרוצה המוכר לזלזל במקחו ואין ריבית בזו הדרך ואף על פי שלא באו פירות הלוקחים ברשותו בשעת נטילת הדמים כמו שאמרו [ב"מ ס"ג ע"ב] אמר רב נחמן האי מאן דיהיב זוזי לקיראה ואזלן חטי ארבעה ארבעה וא"ל יהיבנא לך חמשה חמשה אי איתנהו גביה שרי דאי בעי יהיב לאלתר ליתנהו גביה אסור דה"ל באגר נטר לי פשיטא לא צריכא דאית ליה אשראי במתא מהו דתימא בעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח דמי קמ"ל דכיון דמחוסר גוביינא כמאן דלתינהו דמיין. והדרך השנית כשלא יהיה הדבר שפסקו עליו מצוי עדין אצל המוכר אבל אם היה השער ידוע ושוק קבוע ויצטרך הלוה ליטול עליו דמים עד שירויח לו האל ויקנה אותו ויפרענו למלוה עליו משפטו נוהג בארבעה פנים. האופן הא' שתהיה ההלואה במקום שיש שם שוק קבוע לאלו הפירות שלוה הלוה עליהם והיה שער שלהם ידוע והקדים אליו ופסק עמו על שער שבשוק בשעת ההלואה משפטו שיטול הפירות שפסקו עליהם ואלו נכפלו דמיהם כמה פעמים ואם רצה ליטול דמים כמו ששוים בשעת היוקר שהוא שעת הפרעון יטול ואין בו משום רבית כמו שאמרו [ב"מ ע"ב ע"ב] א"ר אסי אר"י אין פוסקין על שער שבשוק א"ל רבי זירא לר' אסי א"ר יוחנן אפילו בדרמוס הזה א"ל לא אמר רבי יוחנן אלא בשוק של עירות דלא קביעי. ולמאי דסליק אדעתיה מעקרא אפילו בדרמוס הזה אלא מתני' דקתני אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין היכי משכחת לה באכלבי וארבי דמשיך תרעייהו וכן אלו הפך דמי הפירות שפסקו עליה' על זה הדרך לפירות אחרות כדרך שער שעת היוקר שהוא שעת הפרעון ויקרו עוד הפירות אחרות קודם ביאתן לרשות המלוה והפך דמיהם בשעת היוקר לפירות אחרות כדרך שער שבשוק יעשה כדרך זו פעמים רבות מותר על מנת שיהיה כדרך שהזכרנו כמו שאז"ל [ב"מ ס"ג ע"א] אמר רבא השתא דאמר רבי ינאי מה לי הן ומה לי דמיהן מה לי דמיהן ומה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו. והאופן השני כשיהיה שרש הפסק שפסקו מחוב שהיה על הלוה ופסק המלוה עמו החוב הנז' על שער שבשוק בפירות ואין הפירות עדין ברשות המלוה ונהפכו מפירות לפירות כמו שזכרנו באופן הראשון אסור על זה הדרך לוקח פירות ולא מה שהן שוות כשיהיו הדמים יותר ממה שהיה בשעת ההלואה והפסק ואין לו ליטול אלא הקרן שנתן או ליקח מן הפירות על שער שבשוק כשעת יוקר השער כמו ששנינו [ב"מ ס' ע"ב] איזהו נשך ואיזהו תרבית נשך המלוה סלע בחמשה דינרים וסאתים חטה בשלש מפני שהוא נושך ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חיטים בשלשים דינרים אמר לו תן לי חטיי שאני מוכרן ולוקח אני מהן יין אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרים והרי לך אצלי מהן יין ויין אין לו אמרו בגמרא [ב"מ ס"ב ע"ב] וכי אין לו יין מאי הוי והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין שאף על פי שאין לזה יש לזה. ואמר בסוף ההלכה אלא אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפיק לותי דמתריצנא מתני' כותיה דתני רבי אושעיא הרי שהיה נושה בחברו מנה והלך ועמד לו על גרנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים א"ל חטים יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשו הגיע זמן יין למכור אמר לו תן חטיי שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין אמר יין יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשו בכלם אם יש לו מותר ואם לאו אסור והא לקח קתני מאי לקח לקח בהלואתו. כבר התברר מדברי רבא שאסור להפוך חוב בפירות ומפירות לפירות אחרות אפילו בשער קבוע אא"כ יש לו ללות פירות מצוין בשעת הפסק' ואין הפרש בשני פנים שהזכרנו תחלה בין (עוסק) [פוסק] על פירות כשער שבשוק. אבל מה שהי' לו עלי שרשו החוב ובין שיפסוק עמו על שער שבשוק כלומר שיתן לו מעות ויפסוק עמו בפירות אין הפרשו בין שני הפנים בשער שבשוק הקבוע ואע"פ שאין לו ובין שיהפך חוב מעות בפירות והפירות בפירות והוא שיש לו בשתי הפנים ואם רצה המלוה ליטול הפירות כשעת היוקר יטול ואם רצה דמיהם נמי יטול כמ"ש [ב"מ ס"ג ע"א] אמר רבא ש"מ מר' אושעיא תלת ש"מ מעמידין מלוה ע"ג פירות ולא אמרינן שלא באיסורו בא לידו וש"מ הוא דיש לו וש"מ איתה לדרבי ינאי דאמר מה לי הן מה לי דמיהן כו'. והאופן הג' הוא כשלא תהיה ההלואה במקום שיש בו שוק קבוע לפירות שלוה עליהם ולא נודע לו שער עדין ופסק עמו על שער שהיה ברצון שניהם ואחר כן עלה השער אין למלוה ליטול פירות על שער שעת ההלואה אלא על שער שעת הפרעון כמו שהזכרנו למעלה. [ב"מ ע"ב ע"ב] א"ר אסי אר"י אין פוסקין על שער שבשוק ואקמוה בשוק של עירות דלא קביע וכן משפט ההלואה כשילוה כור חטין או הין יין במקום שיש שם לזמן קבוע מחזיר אותו בעצמו אי איקור או איזול. אך אם שוק ידוע ויקרו הפירות מחזיר דמיהם כמו שהיו שוין בשעת ההלואה אבל לא בשעת הפרעון כמו שארז"ל, [שם] אמר רב ששת אמר רב הונא אין לווין על שער שבשוק כלומר סאה בסאה א"ל רבי יוסי בר' חמא לרב ששת ואמרי לה רב יוסף בר אבא לרב ששת ומי אמר רב הונא הכי והא בעו מיניה מרב הונא הני בני בי רב דיזפי חטי בתשרי ופרעי בטבת שרי או אסור אמר להוא הא חטי בהיני והא חטי בשילי אי בעי זבין א"ל מעיקרא אמר אין לווין כיון דשמעה להא דאמר שמואל בר רב חייא אמר רבי אלעזר לווין ופורעין אמר איהו נמי לווין ופורעין. ואם אין במקום שער השוק אין המלוה נפרע בשער היוקר וכן אם תהיה ההלואה סתם בלא זמן קבוע שלוה כור חטים או הין יין סתם ולא פסקו זמן לפרוע ואחר כך עלו הדמים מותר להחזיר ההלואה בעצמה ואף על פי שאין במקום שוק קבוע ולא נמצא אצל הלוה מן הפירות כלום בשעת ההלואה כמו שאמרו, [ב"מ ע"ה ע"א] לווין סתם ופורעין סתם. ואופן רביעי, הוא שיהיה הפסק על הפירות במקום היוקר על שער מקום הזול כאלו יש מקום שמוכרים כור חטים בשני שקלים או הין יין בשני שקלים ויקדים המלוה אצל מי שהוא עובר ושב ממקום הזול שקל אחד על שער השוק במקום הזול אין בכך כלום משום רבית כמו שארז"ל, [ב"מ ע"ג ע"א] החמרים מעלים כמקום היוקר במקום הזול ואינן חוששין ופירשו ואמרו בסורא אזלן ארבעה בכפרי אזלן שתא יהב להו זוזי לחמרי ומקבל עליה אונסא דאורחא ושקיל חמשה ולשקול שיתא אדם חשוב שאני. וכן רשאי למכור פירות באשראי במקום הזול על שער מקום היוקר עד שיגיע הלוקח וימכרם ויתן למקום היוקר דמיהם למוכר או ישלחם אליו אף על פי שיש בין שני הדמים תוספת פי שנים והוא שתהיה אחריות הפירות על המוכר עד שיגיע למקום היוקר לפי שכשהפירות ברשות המוכר עד שיגיע הלוקח למקום היוקר נעשת כפקדון אצל הלוה עד שתבא לרשות המוכר ואין בו משום רבית כמו שארז"ל [שם] המוליך פירות ממקום למקום מצאו חברו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך במקום פלוני ברשו' מוכר מותר ברשות לוקח אסור וכן המוליך חבילה ממקום למקום ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך מפירות שיש לי באותו מקום מותר ואם לאו אסור. וזה שאמרו בענין הפירות אם יש לו מותר ואם לאו אסור שאם יהיו הפירות או מקצתן לא יהיה סאה בסאה מצד היוקר והזול מפני שנעשה כאומר לחברו הלויני עד שאמצא מפתח או עד שיבא בני.
והחלק השני. כשיהיו הפירות שפסקו עליהם אינן מצוין או נבראים בשעת נתינת הדמים כגון התבואות המתחדשות בכל שנה אסור לפסוק עליהם אלא באחד מארבעה פנים. האופן הא', הוא שיראה החדש כשיראה מה שכבר אצל בני אדם והדמים נודעים למי שיש לו מותר לפסוק עליהם עם מי שלא בשל קצירו עדין ולא בא עת הבציר לענביו כמו שאמרו, [ב"מ ע"ב ע"ב]אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה. והאופן השני הוא שיתן לו הדמים ולא יפסוק עמו כלום אבל מתנה עמו שיטול ממנו הפירות על שער שעת הפרעון מותר ליטול ממנו הפירות אף על פי שיזדלזלו בשעת הפרעון. ואף על פי שהקדים אלו הדמים קודם הראות כלום מן התבואות כאן משום רבית כמו שאמרו, [שם] ופוסק עמו בשער הגבוה פי' בשער הזול שיהיה בשעת הפרעון. והאופן השלישי, הוא שיהיה הלוה על הפירות תחלה לקוצרים בעיר שהוא בה מותר להלוותו ופוסק עמו על שער שיתרצו שניהם ואף על פי שהקדים אלו הדמים שלא נראה החדש עדין כמו ששנינו, [שם] היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש אבל צריך שלא יהא נחסר מהשלמת עבודתו יותר משתי עבודות אבל אם מחוסר שלש אסור לפסוק עליו כמו שאמרו, [ב"מ ע"ד ע"א] אמר רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק ושמואל אמר בידי אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק והלכה כרב. והאופן הרביעי, הוא שילוה המלוה על כל תבואות שדה הלוה ולא הזכיר מנין ידוע ולא פסק עמו על שער ידוע ואע"פ שלא באה התבואה או באה ולא בשל הקציר כמו שאמרו, [תוספתא פ"ו] אומר אדם לחברו הילך מאתים זוז ע"מ ששדך עושה בלבד שלא יאמר (לא) [לו] מארבע סאים בסלע מסאתים בסלע אסור. וכן כשילוה הלוה על דמי כל מה שחלב מעיזיו וגוזז מרחליו ורודה מכוורתו כל זה מותר במה שלא נזכר לו שער הידוע ולא נחקק בם חק קבוע אבל אם פסק לו שער אסור כמו שאז"ל [ב"מ ס"ד ע"א] ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חברו ואמר לו כל מה שעזי חולבות מכור לך כל מה שרחלי גוזזות כל מה שכוורתי רודה מכור לך מותר אבל אם אמר לו מה שעזי חולבות כך וכך מה שרחלי גוזזות כך וכך מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך אסור.
ומצינו במשפט ההלואה שני פנים דומים זה לזה האופן הא' הוא אסור מפני הערמת רבית והשני מותר. ופי' האסור מהם הוא שיפייס ראובן את שמעון ויבקש ממנו מאה שקלים הלואה אמר לו שמעון אין בידי בשעה זאת ואף יש עמי פירות אתנם לך במה ששוים היום לוה לך דמיהם ונטל שמעון את הפירות בדמים הנזכרים על שער שבשוק והקנהו אותם באופני ההקנאה וזכה בהם ואחר כך חזר ראובן וקנה ממנו הפירות בפחות מדמיהם שהעריך אותן עליו כאלו לקח ממנו פירות במאה שקלים וחזר ולקחם ממנו בתשעים שאלו היו הפירות לשמעון תחלה וקנה אותן ראובן ממנו בפחות ממה ששוים ברצון שמעון בלא אונס מותר ואין בו שום רבית, אך האופן זה שעשה ראובן אף על פי שהוא מותר משרשו הכא בדרך זה אסור לפי שנמצא בו צד להערמת רבית כמו שארז"ל [ב"מ ס"ב ע"ב] יש דברים שמותרים ואסורים מפני הערמת רבית כיצד הלויני מנה מנה אין לי חטים במנה יש לי וחזר ולקחו ממנו בכ"ד סלע מותר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן בפני הערמת רבית. והאופן השני שהוא מותר הוא שיתן ראובן לשמעון פירות או כסף או זהב מעט או הרבה ויאמר לו הילך מה שנתת לי ופייס לאביך או לאחיך או לבנך שילוני כך וכך או הלוה לבני או לאחי או לחברי כך מממונך לשנה או לחדש זה הענין מותר כמו שארז"ל [ב"מ ס"ט ע"ב] לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה והזכירו מעשה שהיה כיוצא בזה הענין ואמרו, [שם] אמר רבא שרי ליה לאיניש למימר לחבריה הילך ארבעה זוזי ואימא לפלניא לוזפן מאה זוזי מ"ט שכר אמירה בעלמא הוא דקא שקיל, אבא מר בריה דרב פפא שקיל אוגני דקירא מקיראי ואמר ליה לאבוה אוזפינהו זוזי אמרי ליה רבנן לרב פפא קאכיל בנך רביתא, אמר להו כל כי האי רביתא ליכול לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה הכא שכר אמירה הוא.
והזכירו בעלי הגמרא, [ב"מ ס"ה ע"ה] לענין המשא ומתן אופן מיוחד וקראו טרשא ופירושו פסיקת קץ לפירות ולדמים שניהם ומשפטו נוהג על שני דרכים, הדרך האחת שיהיו אצל ראובן פירות כמו אוצרות יין או זולתן מן הפירות שיש להם עת ידועה בשנה ליוקר השנה ויפסוק עליהם עם שמעון בשעת הזול על דרך שעת היוקר וימכור אותן שמעון בשעת הזול ויתן הדמים לראובן בשעת היוקר על השער שפסק עמו בשעת הזול ביוקר שיהא הרי זה אסור מפני שהוא רבית כמו שאמרו [שם] אמר רב נחמן טרשא דידי שרי איתיביה רבא לרב נחמן אם לגורן בשתים עשרה מנה אסור התם קיץ ליה הכא לא קיץ ליה כלומר שאם לא יפסוק עמו בדמים מותר ואם פסק עמו אסור כמו שאמרו [שם] אמר רב פפא טרשא דידי ודאי שריא מ"ט שכרא לא פסיד זוזי לא מצטריכנא מלתא היא דעבידנא גבי לוקח א"ל רב ששא בריה דרב אידי לרב אשי מאי חמא מר דאזיל בתר דעתא דידיה ליזיל בתר דעתא דלוקח דאלו הוו ליה זוזי שקיל כדהשתא השתא דלית ליה זוזי שקיל ביוקרא דלקמיה וזה אסור כמו שאמרו, [ב"מ ס"ח ע"א] אמר רבא לית כטרשי פפונאי ולא כטרשי מחוזנאי ולא כחכירי נרשאי. פי' טרשאי פפונאי הוא דאמר רב פפא טרשא דידי שרי. והדרך השנית שיהא הדבר כדרכו אבל לא פסק בדמים אבל התנה עמו על השער שיהיו הפירות כשעת נטילת הלוקח וכשע' שיטול אותה הרי זה מותר כמו שאז"ל [ב"מ ס"ה ע"א] אמר רב חמא טרשא דידי ודאי שרי מ"ט ניחא להו דליקו ברשותי כי היכי דאנא שבקי להו מכסא ונקטי להו שוקא והלכתא כטרשא דרב חמא.
<h2>דף סט:</h2>
אתחיל משפטי הלואות ומשאות ופוסקין לפירות קודם שעתן וגמר מלאכתן, ואומר כי משפט ההלואה והפוסק על פירות פרק[מ]טיא ידועים מתחלק לשני חלקים. החלק הא' כשיהיה הדבר הפוסקים עליהם ברשות הלוה אלא שאינן במקום שיכול להגיע אליהם מפני שום דבר שמונע ממנו והלוה מצטרך לטול דמיהם מן המלוה אין בזה הדרך על הקונה ערעור ולא שום אסורא בקנותו אותן בפחות ממה ששוה מפני שהן ברצון המוכר שרוצה המוכר לזלזל במקחו ואין ריבית בזו הדרך ואף על פי שלא באו פירות הלוקחים ברשותו בשעת נטילת הדמים כמו שאמרו [ב"מ ס"ג ע"ב] אמר רב נחמן האי מאן דיהיב זוזי לקיראה ואזלן חטי ארבעה ארבעה וא"ל יהיבנא לך חמשה חמשה אי איתנהו גביה שרי דאי בעי יהיב לאלתר ליתנהו גביה אסור דה"ל באגר נטר לי פשיטא לא צריכא דאית ליה אשראי במתא מהו דתימא בעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח דמי קמ"ל דכיון דמחוסר גוביינא כמאן דלתינהו דמיין. והדרך השנית כשלא יהיה הדבר שפסקו עליו מצוי עדין אצל המוכר אבל אם היה השער ידוע ושוק קבוע ויצטרך הלוה ליטול עליו דמים עד שירויח לו האל ויקנה אותו ויפרענו למלוה עליו משפטו נוהג בארבעה פנים. האופן הא' שתהיה ההלואה במקום שיש שם שוק קבוע לאלו הפירות שלוה הלוה עליהם והיה שער שלהם ידוע והקדים אליו ופסק עמו על שער שבשוק בשעת ההלואה משפטו שיטול הפירות שפסקו עליהם ואלו נכפלו דמיהם כמה פעמים ואם רצה ליטול דמים כמו ששוים בשעת היוקר שהוא שעת הפרעון יטול ואין בו משום רבית כמו שאמרו [ב"מ ע"ב ע"ב] א"ר אסי אר"י אין פוסקין על שער שבשוק א"ל רבי זירא לר' אסי א"ר יוחנן אפילו בדרמוס הזה א"ל לא אמר רבי יוחנן אלא בשוק של עירות דלא קביעי. ולמאי דסליק אדעתיה מעקרא אפילו בדרמוס הזה אלא מתני' דקתני אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין היכי משכחת לה באכלבי וארבי דמשיך תרעייהו וכן אלו הפך דמי הפירות שפסקו עליה' על זה הדרך לפירות אחרות כדרך שער שעת היוקר שהוא שעת הפרעון ויקרו עוד הפירות אחרות קודם ביאתן לרשות המלוה והפך דמיהם בשעת היוקר לפירות אחרות כדרך שער שבשוק יעשה כדרך זו פעמים רבות מותר על מנת שיהיה כדרך שהזכרנו כמו שאז"ל [ב"מ ס"ג ע"א] אמר רבא השתא דאמר רבי ינאי מה לי הן ומה לי דמיהן מה לי דמיהן ומה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו. והאופן השני כשיהיה שרש הפסק שפסקו מחוב שהיה על הלוה ופסק המלוה עמו החוב הנז' על שער שבשוק בפירות ואין הפירות עדין ברשות המלוה ונהפכו מפירות לפירות כמו שזכרנו באופן הראשון אסור על זה הדרך לוקח פירות ולא מה שהן שוות כשיהיו הדמים יותר ממה שהיה בשעת ההלואה והפסק ואין לו ליטול אלא הקרן שנתן או ליקח מן הפירות על שער שבשוק כשעת יוקר השער כמו ששנינו [ב"מ ס' ע"ב] איזהו נשך ואיזהו תרבית נשך המלוה סלע בחמשה דינרים וסאתים חטה בשלש מפני שהוא נושך ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חיטים בשלשים דינרים אמר לו תן לי חטיי שאני מוכרן ולוקח אני מהן יין אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרים והרי לך אצלי מהן יין ויין אין לו אמרו בגמרא [ב"מ ס"ב ע"ב] וכי אין לו יין מאי הוי והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין שאף על פי שאין לזה יש לזה. ואמר בסוף ההלכה אלא אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפיק לותי דמתריצנא מתני' כותיה דתני רבי אושעיא הרי שהיה נושה בחברו מנה והלך ועמד לו על גרנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים א"ל חטים יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשו הגיע זמן יין למכור אמר לו תן חטיי שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין אמר יין יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשו בכלם אם יש לו מותר ואם לאו אסור והא לקח קתני מאי לקח לקח בהלואתו. כבר התברר מדברי רבא שאסור להפוך חוב בפירות ומפירות לפירות אחרות אפילו בשער קבוע אא"כ יש לו ללות פירות מצוין בשעת הפסק' ואין הפרש בשני פנים שהזכרנו תחלה בין (עוסק) [פוסק] על פירות כשער שבשוק. אבל מה שהי' לו עלי שרשו החוב ובין שיפסוק עמו על שער שבשוק כלומר שיתן לו מעות ויפסוק עמו בפירות אין הפרשו בין שני הפנים בשער שבשוק הקבוע ואע"פ שאין לו ובין שיהפך חוב מעות בפירות והפירות בפירות והוא שיש לו בשתי הפנים ואם רצה המלוה ליטול הפירות כשעת היוקר יטול ואם רצה דמיהם נמי יטול כמ"ש [ב"מ ס"ג ע"א] אמר רבא ש"מ מר' אושעיא תלת ש"מ מעמידין מלוה ע"ג פירות ולא אמרינן שלא באיסורו בא לידו וש"מ הוא דיש לו וש"מ איתה לדרבי ינאי דאמר מה לי הן מה לי דמיהן כו'. והאופן הג' הוא כשלא תהיה ההלואה במקום שיש בו שוק קבוע לפירות שלוה עליהם ולא נודע לו שער עדין ופסק עמו על שער שהיה ברצון שניהם ואחר כן עלה השער אין למלוה ליטול פירות על שער שעת ההלואה אלא על שער שעת הפרעון כמו שהזכרנו למעלה. [ב"מ ע"ב ע"ב] א"ר אסי אר"י אין פוסקין על שער שבשוק ואקמוה בשוק של עירות דלא קביע וכן משפט ההלואה כשילוה כור חטין או הין יין במקום שיש שם לזמן קבוע מחזיר אותו בעצמו אי איקור או איזול. אך אם שוק ידוע ויקרו הפירות מחזיר דמיהם כמו שהיו שוין בשעת ההלואה אבל לא בשעת הפרעון כמו שארז"ל, [שם] אמר רב ששת אמר רב הונא אין לווין על שער שבשוק כלומר סאה בסאה א"ל רבי יוסי בר' חמא לרב ששת ואמרי לה רב יוסף בר אבא לרב ששת ומי אמר רב הונא הכי והא בעו מיניה מרב הונא הני בני בי רב דיזפי חטי בתשרי ופרעי בטבת שרי או אסור אמר להוא הא חטי בהיני והא חטי בשילי אי בעי זבין א"ל מעיקרא אמר אין לווין כיון דשמעה להא דאמר שמואל בר רב חייא אמר רבי אלעזר לווין ופורעין אמר איהו נמי לווין ופורעין. ואם אין במקום שער השוק אין המלוה נפרע בשער היוקר וכן אם תהיה ההלואה סתם בלא זמן קבוע שלוה כור חטים או הין יין סתם ולא פסקו זמן לפרוע ואחר כך עלו הדמים מותר להחזיר ההלואה בעצמה ואף על פי שאין במקום שוק קבוע ולא נמצא אצל הלוה מן הפירות כלום בשעת ההלואה כמו שאמרו, [ב"מ ע"ה ע"א] לווין סתם ופורעין סתם. ואופן רביעי, הוא שיהיה הפסק על הפירות במקום היוקר על שער מקום הזול כאלו יש מקום שמוכרים כור חטים בשני שקלים או הין יין בשני שקלים ויקדים המלוה אצל מי שהוא עובר ושב ממקום הזול שקל אחד על שער השוק במקום הזול אין בכך כלום משום רבית כמו שארז"ל, [ב"מ ע"ג ע"א] החמרים מעלים כמקום היוקר במקום הזול ואינן חוששין ופירשו ואמרו בסורא אזלן ארבעה בכפרי אזלן שתא יהב להו זוזי לחמרי ומקבל עליה אונסא דאורחא ושקיל חמשה ולשקול שיתא אדם חשוב שאני. וכן רשאי למכור פירות באשראי במקום הזול על שער מקום היוקר עד שיגיע הלוקח וימכרם ויתן למקום היוקר דמיהם למוכר או ישלחם אליו אף על פי שיש בין שני הדמים תוספת פי שנים והוא שתהיה אחריות הפירות על המוכר עד שיגיע למקום היוקר לפי שכשהפירות ברשות המוכר עד שיגיע הלוקח למקום היוקר נעשת כפקדון אצל הלוה עד שתבא לרשות המוכר ואין בו משום רבית כמו שארז"ל [שם] המוליך פירות ממקום למקום מצאו חברו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך במקום פלוני ברשו' מוכר מותר ברשות לוקח אסור וכן המוליך חבילה ממקום למקום ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך מפירות שיש לי באותו מקום מותר ואם לאו אסור. וזה שאמרו בענין הפירות אם יש לו מותר ואם לאו אסור שאם יהיו הפירות או מקצתן לא יהיה סאה בסאה מצד היוקר והזול מפני שנעשה כאומר לחברו הלויני עד שאמצא מפתח או עד שיבא בני.
והחלק השני. כשיהיו הפירות שפסקו עליהם אינן מצוין או נבראים בשעת נתינת הדמים כגון התבואות המתחדשות בכל שנה אסור לפסוק עליהם אלא באחד מארבעה פנים. האופן הא', הוא שיראה החדש כשיראה מה שכבר אצל בני אדם והדמים נודעים למי שיש לו מותר לפסוק עליהם עם מי שלא בשל קצירו עדין ולא בא עת הבציר לענביו כמו שאמרו, [ב"מ ע"ב ע"ב] אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה. והאופן השני הוא שיתן לו הדמים ולא יפסוק עמו כלום אבל מתנה עמו שיטול ממנו הפירות על שער שעת הפרעון מותר ליטול ממנו הפירות אף על פי שיזדלזלו בשעת הפרעון. ואף על פי שהקדים אלו הדמים קודם הראות כלום מן התבואות כאן משום רבית כמו שאמרו, [שם] ופוסק עמו בשער הגבוה פי' בשער הזול שיהיה בשעת הפרעון. והאופן השלישי, הוא שיהיה הלוה על הפירות תחלה לקוצרים בעיר שהוא בה מותר להלוותו ופוסק עמו על שער שיתרצו שניהם ואף על פי שהקדים אלו הדמים שלא נראה החדש עדין כמו ששנינו, [שם] היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש אבל צריך שלא יהא נחסר מהשלמת עבודתו יותר משתי עבודות אבל אם מחוסר שלש אסור לפסוק עליו כמו שאמרו, [ב"מ ע"ד ע"א] אמר רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק ושמואל אמר בידי אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק והלכה כרב. והאופן הרביעי, הוא שילוה המלוה על כל תבואות שדה הלוה ולא הזכיר מנין ידוע ולא פסק עמו על שער ידוע ואע"פ שלא באה התבואה או באה ולא בשל הקציר כמו שאמרו, [תוספתא פ"ו] אומר אדם לחברו הילך מאתים זוז ע"מ ששדך עושה בלבד שלא יאמר (לא) [לו] מארבע סאים בסלע מסאתים בסלע אסור. וכן כשילוה הלוה על דמי כל מה שחלב מעיזיו וגוזז מרחליו ורודה מכוורתו כל זה מותר במה שלא נזכר לו שער הידוע ולא נחקק בם חק קבוע אבל אם פסק לו שער אסור כמו שאז"ל [ב"מ ס"ד ע"א] ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חברו ואמר לו כל מה שעזי חולבות מכור לך כל מה שרחלי גוזזות כל מה שכוורתי רודה מכור לך מותר אבל אם אמר לו מה שעזי חולבות כך וכך מה שרחלי גוזזות כך וכך מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך אסור.
ומצינו במשפט ההלואה שני פנים דומים זה לזה האופן הא' הוא אסור מפני הערמת רבית והשני מותר. ופי' האסור מהם הוא שיפייס ראובן את שמעון ויבקש ממנו מאה שקלים הלואה אמר לו שמעון אין בידי בשעה זאת ואף יש עמי פירות אתנם לך במה ששוים היום לוה לך דמיהם ונטל שמעון את הפירות בדמים הנזכרים על שער שבשוק והקנהו אותם באופני ההקנאה וזכה בהם ואחר כך חזר ראובן וקנה ממנו הפירות בפחות מדמיהם שהעריך אותן עליו כאלו לקח ממנו פירות במאה שקלים וחזר ולקחם ממנו בתשעים שאלו היו הפירות לשמעון תחלה וקנה אותן ראובן ממנו בפחות ממה ששוים ברצון שמעון בלא אונס מותר ואין בו שום רבית, אך האופן זה שעשה ראובן אף על פי שהוא מותר משרשו הכא בדרך זה אסור לפי שנמצא בו צד להערמת רבית כמו שארז"ל [ב"מ ס"ב ע"ב] יש דברים שמותרים ואסורים מפני הערמת רבית כיצד הלויני מנה מנה אין לי חטים במנה יש לי וחזר ולקחו ממנו בכ"ד סלע מותר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן בפני הערמת רבית. והאופן השני שהוא מותר הוא שיתן ראובן לשמעון פירות או כסף או זהב מעט או הרבה ויאמר לו הילך מה שנתת לי ופייס לאביך או לאחיך או לבנך שילוני כך וכך או הלוה לבני או לאחי או לחברי כך מממונך לשנה או לחדש זה הענין מותר כמו שארז"ל [ב"מ ס"ט ע"ב] לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה והזכירו מעשה שהיה כיוצא בזה הענין ואמרו, [שם] אמר רבא שרי ליה לאיניש למימר לחבריה הילך ארבעה זוזי ואימא לפלניא לוזפן מאה זוזי מ"ט שכר אמירה בעלמא הוא דקא שקיל, אבא מר בריה דרב פפא שקיל אוגני דקירא מקיראי ואמר ליה לאבוה אוזפינהו זוזי אמרי ליה רבנן לרב פפא קאכיל בנך רביתא, אמר להו כל כי האי רביתא ליכול לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה הכא שכר אמירה הוא.
והזכירו בעלי הגמרא, [ב"מ ס"ה ע"ה] לענין המשא ומתן אופן מיוחד וקראו טרשא ופירושו פסיקת קץ לפירות ולדמים שניהם ומשפטו נוהג על שני דרכים, הדרך האחת שיהיו אצל ראובן פירות כמו אוצרות יין או זולתן מן הפירות שיש להם עת ידועה בשנה ליוקר השנה ויפסוק עליהם עם שמעון בשעת הזול על דרך שעת היוקר וימכור אותן שמעון בשעת הזול ויתן הדמים לראובן בשעת היוקר על השער שפסק עמו בשעת הזול ביוקר שיהא הרי זה אסור מפני שהוא רבית כמו שאמרו [שם] אמר רב נחמן טרשא דידי שרי איתיביה רבא לרב נחמן אם לגורן בשתים עשרה מנה אסור התם קיץ ליה הכא לא קיץ ליה כלומר שאם לא יפסוק עמו בדמים מותר ואם פסק עמו אסור כמו שאמרו [שם] אמר רב פפא טרשא דידי ודאי שריא מ"ט שכרא לא פסיד זוזי לא מצטריכנא מלתא היא דעבידנא גבי לוקח א"ל רב ששא בריה דרב אידי לרב אשי מאי חמא מר דאזיל בתר דעתא דידיה ליזיל בתר דעתא דלוקח דאלו הוו ליה זוזי שקיל כדהשתא השתא דלית ליה זוזי שקיל ביוקרא דלקמיה וזה אסור כמו שאמרו, [ב"מ ס"ח ע"א] אמר רבא לית כטרשי פפונאי ולא כטרשי מחוזנאי ולא כחכירי נרשאי. פי' טרשאי פפונאי הוא דאמר רב פפא טרשא דידי שרי. והדרך השנית שיהא הדבר כדרכו אבל לא פסק בדמים אבל התנה עמו על השער שיהיו הפירות כשעת נטילת הלוקח וכשע' שיטול אותה הרי זה מותר כמו שאז"ל [ב"מ ס"ה ע"א] אמר רב חמא טרשא דידי ודאי שרי מ"ט ניחא להו דליקו ברשותי כי היכי דאנא שבקי להו מכסא ונקטי להו שוקא והלכתא כטרשא דרב חמא.
<h2>דף עב:</h2>
אתחיל משפטי הלואות ומשאות ופוסקין לפירות קודם שעתן וגמר מלאכתן, ואומר כי משפט ההלואה והפוסק על פירות פרק[מ]טיא ידועים מתחלק לשני חלקים. החלק הא' כשיהיה הדבר הפוסקים עליהם ברשות הלוה אלא שאינן במקום שיכול להגיע אליהם מפני שום דבר שמונע ממנו והלוה מצטרך לטול דמיהם מן המלוה אין בזה הדרך על הקונה ערעור ולא שום אסורא בקנותו אותן בפחות ממה ששוה מפני שהן ברצון המוכר שרוצה המוכר לזלזל במקחו ואין ריבית בזו הדרך ואף על פי שלא באו פירות הלוקחים ברשותו בשעת נטילת הדמים כמו שאמרו [ב"מ ס"ג ע"ב] אמר רב נחמן האי מאן דיהיב זוזי לקיראה ואזלן חטי ארבעה ארבעה וא"ל יהיבנא לך חמשה חמשה אי איתנהו גביה שרי דאי בעי יהיב לאלתר ליתנהו גביה אסור דה"ל באגר נטר לי פשיטא לא צריכא דאית ליה אשראי במתא מהו דתימא בעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח דמי קמ"ל דכיון דמחוסר גוביינא כמאן דלתינהו דמיין. והדרך השנית כשלא יהיה הדבר שפסקו עליו מצוי עדין אצל המוכר אבל אם היה השער ידוע ושוק קבוע ויצטרך הלוה ליטול עליו דמים עד שירויח לו האל ויקנה אותו ויפרענו למלוה עליו משפטו נוהג בארבעה פנים. האופן הא' שתהיה ההלואה במקום שיש שם שוק קבוע לאלו הפירות שלוה הלוה עליהם והיה שער שלהם ידוע והקדים אליו ופסק עמו על שער שבשוק בשעת ההלואה משפטו שיטול הפירות שפסקו עליהם ואלו נכפלו דמיהם כמה פעמים ואם רצה ליטול דמים כמו ששוים בשעת היוקר שהוא שעת הפרעון יטול ואין בו משום רבית כמו שאמרו [ב"מ ע"ב ע"ב] א"ר אסי אר"י אין פוסקין על שער שבשוק א"ל רבי זירא לר' אסי א"ר יוחנן אפילו בדרמוס הזה א"ל לא אמר רבי יוחנן אלא בשוק של עירות דלא קביעי. ולמאי דסליק אדעתיה מעקרא אפילו בדרמוס הזה אלא מתני' דקתני אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין היכי משכחת לה באכלבי וארבי דמשיך תרעייהו וכן אלו הפך דמי הפירות שפסקו עליה' על זה הדרך לפירות אחרות כדרך שער שעת היוקר שהוא שעת הפרעון ויקרו עוד הפירות אחרות קודם ביאתן לרשות המלוה והפך דמיהם בשעת היוקר לפירות אחרות כדרך שער שבשוק יעשה כדרך זו פעמים רבות מותר על מנת שיהיה כדרך שהזכרנו כמו שאז"ל [ב"מ ס"ג ע"א] אמר רבא השתא דאמר רבי ינאי מה לי הן ומה לי דמיהן מה לי דמיהן ומה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו. והאופן השני כשיהיה שרש הפסק שפסקו מחוב שהיה על הלוה ופסק המלוה עמו החוב הנז' על שער שבשוק בפירות ואין הפירות עדין ברשות המלוה ונהפכו מפירות לפירות כמו שזכרנו באופן הראשון אסור על זה הדרך לוקח פירות ולא מה שהן שוות כשיהיו הדמים יותר ממה שהיה בשעת ההלואה והפסק ואין לו ליטול אלא הקרן שנתן או ליקח מן הפירות על שער שבשוק כשעת יוקר השער כמו ששנינו [ב"מ ס' ע"ב] איזהו נשך ואיזהו תרבית נשך המלוה סלע בחמשה דינרים וסאתים חטה בשלש מפני שהוא נושך ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חיטים בשלשים דינרים אמר לו תן לי חטיי שאני מוכרן ולוקח אני מהן יין אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרים והרי לך אצלי מהן יין ויין אין לו אמרו בגמרא [ב"מ ס"ב ע"ב] וכי אין לו יין מאי הוי והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין שאף על פי שאין לזה יש לזה. ואמר בסוף ההלכה אלא אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפיק לותי דמתריצנא מתני' כותיה דתני רבי אושעיא הרי שהיה נושה בחברו מנה והלך ועמד לו על גרנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים א"ל חטים יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשו הגיע זמן יין למכור אמר לו תן חטיי שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין אמר יין יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשו בכלם אם יש לו מותר ואם לאו אסור והא לקח קתני מאי לקח לקח בהלואתו. כבר התברר מדברי רבא שאסור להפוך חוב בפירות ומפירות לפירות אחרות אפילו בשער קבוע אא"כ יש לו ללות פירות מצוין בשעת הפסק' ואין הפרש בשני פנים שהזכרנו תחלה בין (עוסק) [פוסק] על פירות כשער שבשוק. אבל מה שהי' לו עלי שרשו החוב ובין שיפסוק עמו על שער שבשוק כלומר שיתן לו מעות ויפסוק עמו בפירות אין הפרשו בין שני הפנים בשער שבשוק הקבוע ואע"פ שאין לו ובין שיהפך חוב מעות בפירות והפירות בפירות והוא שיש לו בשתי הפנים ואם רצה המלוה ליטול הפירות כשעת היוקר יטול ואם רצה דמיהם נמי יטול כמ"ש [ב"מ ס"ג ע"א] אמר רבא ש"מ מר' אושעיא תלת ש"מ מעמידין מלוה ע"ג פירות ולא אמרינן שלא באיסורו בא לידו וש"מ הוא דיש לו וש"מ איתה לדרבי ינאי דאמר מה לי הן מה לי דמיהן כו'. והאופן הג' הוא כשלא תהיה ההלואה במקום שיש בו שוק קבוע לפירות שלוה עליהם ולא נודע לו שער עדין ופסק עמו על שער שהיה ברצון שניהם ואחר כן עלה השער אין למלוה ליטול פירות על שער שעת ההלואה אלא על שער שעת הפרעון כמו שהזכרנו למעלה. [ב"מ ע"ב ע"ב] א"ר אסי אר"י אין פוסקין על שער שבשוק ואקמוה בשוק של עירות דלא קביע וכן משפט ההלואה כשילוה כור חטין או הין יין במקום שיש שם לזמן קבוע מחזיר אותו בעצמו אי איקור או איזול. אך אם שוק ידוע ויקרו הפירות מחזיר דמיהם כמו שהיו שוין בשעת ההלואה אבל לא בשעת הפרעון כמו שארז"ל, [שם] אמר רב ששת אמר רב הונא אין לווין על שער שבשוק כלומר סאה בסאה א"ל רבי יוסי בר' חמא לרב ששת ואמרי לה רב יוסף בר אבא לרב ששת ומי אמר רב הונא הכי והא בעו מיניה מרב הונא הני בני בי רב דיזפי חטי בתשרי ופרעי בטבת שרי או אסור אמר להוא הא חטי בהיני והא חטי בשילי אי בעי זבין א"ל מעיקרא אמר אין לווין כיון דשמעה להא דאמר שמואל בר רב חייא אמר רבי אלעזר לווין ופורעין אמר איהו נמי לווין ופורעין. ואם אין במקום שער השוק אין המלוה נפרע בשער היוקר וכן אם תהיה ההלואה סתם בלא זמן קבוע שלוה כור חטים או הין יין סתם ולא פסקו זמן לפרוע ואחר כך עלו הדמים מותר להחזיר ההלואה בעצמה ואף על פי שאין במקום שוק קבוע ולא נמצא אצל הלוה מן הפירות כלום בשעת ההלואה כמו שאמרו, [ב"מ ע"ה ע"א] לווין סתם ופורעין סתם. ואופן רביעי, הוא שיהיה הפסק על הפירות במקום היוקר על שער מקום הזול כאלו יש מקום שמוכרים כור חטים בשני שקלים או הין יין בשני שקלים ויקדים המלוה אצל מי שהוא עובר ושב ממקום הזול שקל אחד על שער השוק במקום הזול אין בכך כלום משום רבית כמו שארז"ל, [ב"מ ע"ג ע"א] החמרים מעלים כמקום היוקר במקום הזול ואינן חוששין ופירשו ואמרו בסורא אזלן ארבעה בכפרי אזלן שתא יהב להו זוזי לחמרי ומקבל עליה אונסא דאורחא ושקיל חמשה ולשקול שיתא אדם חשוב שאני. וכן רשאי למכור פירות באשראי במקום הזול על שער מקום היוקר עד שיגיע הלוקח וימכרם ויתן למקום היוקר דמיהם למוכר או ישלחם אליו אף על פי שיש בין שני הדמים תוספת פי שנים והוא שתהיה אחריות הפירות על המוכר עד שיגיע למקום היוקר לפי שכשהפירות ברשות המוכר עד שיגיע הלוקח למקום היוקר נעשת כפקדון אצל הלוה עד שתבא לרשות המוכר ואין בו משום רבית כמו שארז"ל [שם] המוליך פירות ממקום למקום מצאו חברו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך במקום פלוני ברשו' מוכר מותר ברשות לוקח אסור וכן המוליך חבילה ממקום למקום ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך מפירות שיש לי באותו מקום מותר ואם לאו אסור. וזה שאמרו בענין הפירות אם יש לו מותר ואם לאו אסור שאם יהיו הפירות או מקצתן לא יהיה סאה בסאה מצד היוקר והזול מפני שנעשה כאומר לחברו הלויני עד שאמצא מפתח או עד שיבא בני.
והחלק השני. כשיהיו הפירות שפסקו עליהם אינן מצוין או נבראים בשעת נתינת הדמים כגון התבואות המתחדשות בכל שנה אסור לפסוק עליהם אלא באחד מארבעה פנים. האופן הא', הוא שיראה החדש כשיראה מה שכבר אצל בני אדם והדמים נודעים למי שיש לו מותר לפסוק עליהם עם מי שלא בשל קצירו עדין ולא בא עת הבציר לענביו כמו שאמרו, [ב"מ ע"ב ע"ב]אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה. והאופן השני הוא שיתן לו הדמים ולא יפסוק עמו כלום אבל מתנה עמו שיטול ממנו הפירות על שער שעת הפרעון מותר ליטול ממנו הפירות אף על פי שיזדלזלו בשעת הפרעון. ואף על פי שהקדים אלו הדמים קודם הראות כלום מן התבואות כאן משום רבית כמו שאמרו, [שם] ופוסק עמו בשער הגבוה פי' בשער הזול שיהיה בשעת הפרעון. והאופן השלישי, הוא שיהיה הלוה על הפירות תחלה לקוצרים בעיר שהוא בה מותר להלוותו ופוסק עמו על שער שיתרצו שניהם ואף על פי שהקדים אלו הדמים שלא נראה החדש עדין כמו ששנינו, [שם] היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש אבל צריך שלא יהא נחסר מהשלמת עבודתו יותר משתי עבודות אבל אם מחוסר שלש אסור לפסוק עליו כמו שאמרו, [ב"מ ע"ד ע"א] אמר רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק ושמואל אמר בידי אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק והלכה כרב. והאופן הרביעי, הוא שילוה המלוה על כל תבואות שדה הלוה ולא הזכיר מנין ידוע ולא פסק עמו על שער ידוע ואע"פ שלא באה התבואה או באה ולא בשל הקציר כמו שאמרו, [תוספתא פ"ו] אומר אדם לחברו הילך מאתים זוז ע"מ ששדך עושה בלבד שלא יאמר (לא) [לו] מארבע סאים בסלע מסאתים בסלע אסור. וכן כשילוה הלוה על דמי כל מה שחלב מעיזיו וגוזז מרחליו ורודה מכוורתו כל זה מותר במה שלא נזכר לו שער הידוע ולא נחקק בם חק קבוע אבל אם פסק לו שער אסור כמו שאז"ל [ב"מ ס"ד ע"א] ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חברו ואמר לו כל מה שעזי חולבות מכור לך כל מה שרחלי גוזזות כל מה שכוורתי רודה מכור לך מותר אבל אם אמר לו מה שעזי חולבות כך וכך מה שרחלי גוזזות כך וכך מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך אסור.
ומצינו במשפט ההלואה שני פנים דומים זה לזה האופן הא' הוא אסור מפני הערמת רבית והשני מותר. ופי' האסור מהם הוא שיפייס ראובן את שמעון ויבקש ממנו מאה שקלים הלואה אמר לו שמעון אין בידי בשעה זאת ואף יש עמי פירות אתנם לך במה ששוים היום לוה לך דמיהם ונטל שמעון את הפירות בדמים הנזכרים על שער שבשוק והקנהו אותם באופני ההקנאה וזכה בהם ואחר כך חזר ראובן וקנה ממנו הפירות בפחות מדמיהם שהעריך אותן עליו כאלו לקח ממנו פירות במאה שקלים וחזר ולקחם ממנו בתשעים שאלו היו הפירות לשמעון תחלה וקנה אותן ראובן ממנו בפחות ממה ששוים ברצון שמעון בלא אונס מותר ואין בו שום רבית, אך האופן זה שעשה ראובן אף על פי שהוא מותר משרשו הכא בדרך זה אסור לפי שנמצא בו צד להערמת רבית כמו שארז"ל [ב"מ ס"ב ע"ב] יש דברים שמותרים ואסורים מפני הערמת רבית כיצד הלויני מנה מנה אין לי חטים במנה יש לי וחזר ולקחו ממנו בכ"ד סלע מותר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן בפני הערמת רבית. והאופן השני שהוא מותר הוא שיתן ראובן לשמעון פירות או כסף או זהב מעט או הרבה ויאמר לו הילך מה שנתת לי ופייס לאביך או לאחיך או לבנך שילוני כך וכך או הלוה לבני או לאחי או לחברי כך מממונך לשנה או לחדש זה הענין מותר כמו שארז"ל [ב"מ ס"ט ע"ב] לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה והזכירו מעשה שהיה כיוצא בזה הענין ואמרו, [שם] אמר רבא שרי ליה לאיניש למימר לחבריה הילך ארבעה זוזי ואימא לפלניא לוזפן מאה זוזי מ"ט שכר אמירה בעלמא הוא דקא שקיל, אבא מר בריה דרב פפא שקיל אוגני דקירא מקיראי ואמר ליה לאבוה אוזפינהו זוזי אמרי ליה רבנן לרב פפא קאכיל בנך רביתא, אמר להו כל כי האי רביתא ליכול לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה הכא שכר אמירה הוא.
והזכירו בעלי הגמרא, [ב"מ ס"ה ע"ה] לענין המשא ומתן אופן מיוחד וקראו טרשא ופירושו פסיקת קץ לפירות ולדמים שניהם ומשפטו נוהג על שני דרכים, הדרך האחת שיהיו אצל ראובן פירות כמו אוצרות יין או זולתן מן הפירות שיש להם עת ידועה בשנה ליוקר השנה ויפסוק עליהם עם שמעון בשעת הזול על דרך שעת היוקר וימכור אותן שמעון בשעת הזול ויתן הדמים לראובן בשעת היוקר על השער שפסק עמו בשעת הזול ביוקר שיהא הרי זה אסור מפני שהוא רבית כמו שאמרו [שם] אמר רב נחמן טרשא דידי שרי איתיביה רבא לרב נחמן אם לגורן בשתים עשרה מנה אסור התם קיץ ליה הכא לא קיץ ליה כלומר שאם לא יפסוק עמו בדמים מותר ואם פסק עמו אסור כמו שאמרו [שם] אמר רב פפא טרשא דידי ודאי שריא מ"ט שכרא לא פסיד זוזי לא מצטריכנא מלתא היא דעבידנא גבי לוקח א"ל רב ששא בריה דרב אידי לרב אשי מאי חמא מר דאזיל בתר דעתא דידיה ליזיל בתר דעתא דלוקח דאלו הוו ליה זוזי שקיל כדהשתא השתא דלית ליה זוזי שקיל ביוקרא דלקמיה וזה אסור כמו שאמרו, [ב"מ ס"ח ע"א] אמר רבא לית כטרשי פפונאי ולא כטרשי מחוזנאי ולא כחכירי נרשאי. פי' טרשאי פפונאי הוא דאמר רב פפא טרשא דידי שרי. והדרך השנית שיהא הדבר כדרכו אבל לא פסק בדמים אבל התנה עמו על השער שיהיו הפירות כשעת נטילת הלוקח וכשע' שיטול אותה הרי זה מותר כמו שאז"ל [ב"מ ס"ה ע"א] אמר רב חמא טרשא דידי ודאי שרי מ"ט ניחא להו דליקו ברשותי כי היכי דאנא שבקי להו מכסא ונקטי להו שוקא והלכתא כטרשא דרב חמא.
